Skip Navigation Links
דף הבית
הכר את המכון
שירותי המכון
תרומות
הזמנת שירותי השגחה / ציוד
מחלקת השתלמויות והרשמה לקורסים
צפייה בכנסים וקורסי המכון
מחלקת מחקר
ארכיון פועה
שות און-ליין
התיעצות עם בוגרי המכון
מאמרים, פרשת שבוע, שמיטה, ואקטואליה.
טפסי רישום ומידע
אלבום תמונות
סקר מכון פועה
לוח אירועים שבועי
צור קשר
הצטרף לרשימת תפוצה
מוקדש לעילוי נשמת
צביה בת אברהם וזלדה ז"ל

שלום מאיר בן ישראל ורבקה ז"ל

  

English

France

ברוכים הגולשים!

הנהלת
מכון פוע"ה

 

  Skip Navigation Links



מאמר מס '6

פיקוח הלכתי במחלקות פוריות חומרא או חובה?

הרב בנימין דוד - רב משיב מכון פוע"ה

...

מכון פוע"ה מארגן מערך של פיקוח הלכתי במעבדות פוריות בארץ ובחו"ל. כ 60 משגיחות שקיבלו הכשרה מתאימה, מפקחות שטיפולים יערכו על פי דרישות ההלכה.

תפקידם העיקרי למנוע טעויות אפשריות ברישום על מבחנות הזרע והביציות ובשימוש בהם.

ישנם בתי חולים עם השגחה צמודה וקבועה במשך כל השנה, וישנם בתי חולים בו ההשגחה מתבצעת עפ"י הזמנת הזוג.

חשוב לציין כי הניסיון בשטח הראה במשך השנים כי הזהירות של המעבדות בארץ היא קפדנית ביותר. הטעויות הינם מקרים נדירים ובודדים, אולם קיימות בכל זאת.

עד זמן כתיבת שורות אלו, המפקחות של מכון פוע"ה מנעו כ-40 טעויות, כגון הכנסה של זרע לביצית של אישה אחרת או החזרת עוברים לאם אחרת, לא עלינו.

השאלה שבאנו לדון כאן היא האם הפיקוח רבני במעבדות פוריות הינו חובה הלכתי או חומרא בעלמא?

 

חובה מדין הבחנה 

לא נמצא בפוסקים הקדמונים חובה הלכתית והשגחה בטיפולי פוריות כיון שהטיפולים אלו התחדשו רק בעשרים שנים אחרונות. אולם כבר בתקופת הגמרא, חז"ל הקפידו מאוד בזיהוי הוודאי של הורי הילד. זהו העיקרון של דין "ההבחנה". על מנת לאפשר ידיעה וודאית של ההורי הילד, נקבע בהלכה, שאישה שהיתה נשואה והתגרשה או התאלמנה, אינה יכולה להינשא שוב עד שתחכה שלושה חודשים לברר אם היא איננה בהריון מהבעל הראשון. המקור להלכה הזאת במשנה במסכת יבמות:[1]

היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיש לה שלושה חדשים. וכן כל שאר נשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להן שלושה חדשים. אחד בתולות ואחד בעולות"

 

הגמרא מסבירה מהו ההיגיון של ההלכה הזאת:[2]

אמר רב נחמן אמר שמואל: משום דאמר קרא "להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך"[3] להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני.

 

הצורך בהמתנת שלושה חודשים דווקא נקבע ע"י הכלל ההלכתי שעד שלושה חודשים לא ידוע בוודאות כי האישה היא באמת בהריון. רק לאחר שלושה חודשים של אל-ווסת ותחילת סימני הריון, האישה עוברת למעמד הלכתי של "הוכר עוברה", ידיעה וודאית כי היא בהריון. רק לאחר בתקופת ההמתנה הזאת, אם האישה תהיה בהריון אז נוכל לקבוע בוודאות שאביו של הילד הוא הבעל השני.

 

הטעם בצורך בהקפדה בזיהוי הוודאי של האב מוסבר בגמרא על פי התקלות ההלכתיות שעלולות לנבוע מחוסר הודאות:

"רבא אמר- גזירה שמא ישא את אחותו מאביו..."

יש לנו חשש שמא האישה תחשוב בטעות שהיא בהריון מבעלה השני. לאחר כמה שנים בנה יתחתן עם ביתו של הבעל הראשון של אימו , שנשא בינתיים אישה אחרת, בלי לדעת שבעצם הוא מתחתן עם אחותו החורגת. בני הזוג יחיו כל ימי חייהם בחטא חמור של גילוי עריות. ילדיהם יהיו ממזרים. על מנת למנוע תקלה חמורה זאת, חייבה התורה דין הבחנה.

בגלל חשיבות וחומרת הנושא, המשנה קובעת שגם במקרים שאין חשש לתקלות הלכתיות, בכל זאת חלה עליהם הגזירה והחובה על הזוג לחכות שלושה חודשים עד שיוכלו להתחתן כגון אישה שמתאלמנת ואינה כבר בגיל הפריון. [4]. הרדב"ז[5] מסכם את השיטות:

"משמע דהבחנת הזרע באשה הראויה לילד הוי מן התורה ושאר הנשים כולם גזרה דרבנן."

 

עד כה ראינו הסבר הלכתי לנושא של הבחנה. אולם רש"י [6] בפירושו על הגמרא מביא הסבר מסוג אחר לדין הבחנה, בסבר רוחני:

"שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו".

המעמד הרוחני של הילדים שזהות הוריהם ידוע וודאית גבוה מאשר הילדים שקיים לגביהם אי ידיעה או ספק לגבי זהות הוריהם. מקור דבריו מהמשנה במסכת נדרים[7]. התנאים מתארים תשע סוגי ילדים שעלולים להוולד עם מידות מגונות. מתוכם מונה המשנה את "בני ערבוביא" שנולדו מאישה שבאו עליה כמה גברים[8] כך שאין לנו וודאות לגבי זהות אביו של התינוק שיוולד. הגמרא מסבירה כי על הילדים האלו נאמר: "וברותי מכם המורדים והפושעים בי".[9]

ההסבר של רש"י אינו הסבר הלכתי אלא הסבר רוחני, ועלינו לדון ביחס שבין ההסבר ההלכתי של הגמרא לבין ההסבר הרוחני של רש"י על פי הגמרא בנדרים. במקרה שאין חשש לתקלה הלכתית האם נאמר שדין ההבחנה הינו גזירה דרבנן או שעל פי דרשת רש"י, נאמר שבכל מקרה התורה ביקשה לדעת בוודאות את זהות האב "שאין השכינה שורה אלא על הוודאים"? ועיין בדברי הברכי יוסף[10] שמשמע מדבריו שגם במקרה שאין חשש "שמא ישא אחותו מאביו" יש צורך בדין הבחנה מדאורייתא מדין "בני ערבוביא". ולעשה נחלקו פוסקים האם דין ההבחנה הינו דין דאורייתא או שזו דין דרבנן לפי מה שלמדנו עד כה מסתבר שבכל מקרה של אישה שראויה ללדת, קיים עקרון ההבחנה והוא דין דאורייתא. כיון שמדובר על זיהוי אביו של התינוק, לא נראה שיש לעשות הבדל בין אישה שראויה ללדת באופן טבעי לבן אישה שמסוגלת ללדת אך ורק בעזרת טיפולי פוריות.  בשני המקרים יש צורך בהבחנה דאורייתא דהיינו ידיעה ברורה מיהו בעל הזרע ומיהי בעלת הביציות. באופן טבעי ההמתנה של שלושה חודשים קובעת את זיהוי ההורים. בטיפולי הפוריות, נוכחותה של המפקחת שבודקת את זהות ההורים ושלא נעשה טעות בזמן הטיפול היא שמבררת באופן וודאי את זהות ההורים. אלא שהיה אפשר להגיד שאין לנו לגזור גזירות חדשות! מה שקבעו התורה[11] וחז"ל במסגרת של דין הבחנה הוא ההמתנה של שלושה חודשים ותו לא!

אלא שאפשר ללמוד מדברי הב"ח על הטור[12] גם אחרת:

"מצאתי בהגהת סמ"ק ישן מהר"ר פרץ שכתב אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר. ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה מש"ז של בעלה ויהא הוולד בן הנדה? והשיב - כיון דאין כאן ביאת איסור הוולד כשר לגמרי אפילו תתעבר מש"ז של אחר, כי הלא בן סירא כשר היה. אלא דמש"ז של איש אחר קפדינן אהבחנה גזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתה ביבמות."  ודבריו מובאים גם בט"ז[13] על השו"ע.

 

הרי נלמד מדבריו כי היסוד לאיסור שלא לשכב על מיטת אדם זר נובע מהצורך בידיעה ודאית בזהות אביו של התינוק, "שמא ישא אחותו מאביו". ונראה שאם חששו למציאות כל כך רחוקה ונדירה של עיבור דרך הסדין, שחל אותו הצורך גם בתהליך של הזרעה מלאכותית או הפריית מבחנה בו עלולים לקרות טעויות. הציץ אליעזר[14] מדייק מתוך דברי ר' פרץ ד "קפדינן" שיש להקפיד בכל מקרה שבו עלול לקרות תקלה "וחז"ל לא נתנו שיעור ולא גבלו גבול לגזירתם זאת", ואם כן ברור שלא רק הצורך בהמתנה של שלושה חודשים הוא חלק מדין "הבחנה" אלא כל דבר שיכול לברר את זהות ההורים כולל הפיקוח ההלכתי, הוא מדין הבחנה מדאורייתא או מדרבנן עפ"י השיטות השונות.

 

חובה הדין רוב בעילות.

על הפסוק "מכה אביו ואמו מות יומת"[15] שואלת הגמרא[16]: איך יתכן שנהרוג את הבן, הרי תמיד ישנו חשש שמא אמו זנתה תחת בעלה, ויוצא שהמכה אינו הבן האמיתי של אביו, ואינו חייב מיתה? הגמרא עונה שהולכים אחרי הרב "ורוב בעילות אחר הבעל". ואפילו אם ברור לנו שזינתה, מכל מקום בניה כשרים מטעם זה של "רוב בעילות אחר הבעל". וכן נפסק בשו"ע אהע"ז סימן ד' סעיף טו'.

אולם נראה שכאשר ידוע לנו שהאישה אינה יכולה להתעבר ע"י יחסי אישות כדרך כל הארץ ויש צורך בהפריה מלאכותית על מנת שתכנס להריון, שאי אפשר לסמוך על  החזקה ש"רוב בעילות אחר הבעל" כיון שידוע לנו בוודאות שהילד נולד אך ורק מפעולת חד פעמית של הרופא ולא מהבעילות. ומי ערב לנו שלא הייתה טעות במעבדה? לכן במקרה זה יש צורך וידיעה ברורה על זהות בעל הזרע  כדי שנוכל ליחס את הוולד לאביו, ובלי פיקוח הלכתי המאשר את זהות אביו ואימו של הוולד נראה שאי אפשר לדון בו כילדם לפחות לדין "מכה אביו ואימו". נראה שזאת כוונת בעל בני אהובה[17] שכתב: 

שכל שנדע בבירור שאישה זו נתעברה משכבת זרעו של אדם זה בלבד, פשיטא שהוולד הוא בנו לכל דבר ויהא חייב על הכאת אביו וקללתו. אלא מכיון שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ואין עדים שיכולים להעיד שבוודאי וולד זה הוא בנו של בעל הזרע לא נוכל להרוג הבן הנולד ע"י עבור באמבטי על הכאת אביו וקללתו.

ומוסיף רבי יונתן אייבשיץ:

 ואף אין לסמוך על זה לעניין קיום מצוות פריה ורביה! (וכן מצאנו בבירור בחלקת יעקב[18] ובדברי מלכיאל.[19])

ולכן נראה מדין "רב בעילות" שיש צורך בפיקוח הלכתי אף מדין דאורייתא. ויוצא מדברי בעל בני אהובה שאדם שעשה טיפולים בלי פיקוח הלכתי אינו מתייחס בוודאות לבנו ולא קיים מצוות פריה ורביה ואף עבר על האיסור החמור של הוצאת זרע לבטלה לפי השיטות הפוסקים[20] הסבורים שאדם רשאי להוציא זרע רק על מנת לקיים את מצוות פריה ורביה בלבד.

 

חובה מדין ניאוף

 

האיסור של "לא תנאף" מופיע בתורה בכמה מקומות. בספר ויקרא נאמר:

"ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע וטמא בה".[21]

ובפרשת קדושים מוזכר אף העונש על החטא הזה:

"ואיש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת".[22]

 

ומדייק הרמב"ן[23] שכיון שהתורה כתבה "לזרע" ולא להזריע, שמטרת האיסור אינו רק למנוע קרבה בין אשת איש לזר אלא עצם המצאות זרע זר ברחם של אשת איש אולי אפ' בלא ביאה אסורה:

"כי לא ידוע הזרע למי הוא ויבואו מזה תועבות גדולות ורעות לשניהם".

 וכן מצאנו בספר החינוך[24] שכתב שמשורשי המצווה של איסור ניאוף הוא שהקב"ה "רצה  שיהיה זרע האנשים  ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה" שלא לבוא לידי נישואי עריות.

החשש הזה מופיע גם במאמרו של הרב אויערבך בנעם א:

יוצא שעלינו לעשות הכל על מנת למנוע חשש של ערבוב זרע אף בטעות שלפי שיטתם אולי תחשב כניאוף.

וכך סיכם הרב שמואל אהרון יודלביץ את דעתו בנידון[25]:

והנה יש ללמוד מדברי הרמב"ן לעניין הפרייה מלאכותית דאם לא ידוע ממי בא הזרע דהוי איסור תורה דהא התורה הקפידה על הנואף שעל ידו אינו יודע הזרע של מי ונמצא אח נושא אחותו".

 ואף שרב הפוסקים אינם סוברים שיש כאן איסור ניאוף[26] כיון שלא הייתה ביאת איסור, ברור לנו שיש לחוש לשיטת המיעוט באיסור חמור זה.

לסיכום נצטט דבריו של הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ח"א אה"ע סימן ב) שמחייב פיקוח הלכתי במעבדות פוריות:

עליהם להקפיד שלא יתחלף זרעו של הבעל בזרע של איש אחר על ידי השגחה מיוחדת כי חלילה וחס להתיר קבלת זרע מאיש אחר... ולכן צריך להשגיח בעינא פקיחא על זה.

 



[1] יבמות מא' ע"א

[2] שם מב' ע"ב

[3] בראשית יז' ז.

[4] עיין סיכום השיטות באנציקלופדיה תלמודית ערך הבחנה וכן האוצר הפוסקים סימן יג'.

[5] שו"ת הרדב"ז ח"א סימן רסד'.

[6] רש"י שם ד"ה ולזרעך אחריך

[7] נדרים כ'ע"ב.

[8] פירוש הר"ן שם.

[9] יחזקאל כ' לח'.

[10] הברכי יוסף אה"ע סימן א' אות יד.)

[11] או החכמים לפי השיטה שזו דין דרבנן

[12] יו"ד סימן קצ"ה. 

[13] יוד"ע  שם סק"ו

[14] שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סימן נא עמ' רמז'.

[15] שמות כא ???

[16] סוטה כז' ע"א.

[17] על הרמב"ם פרק טו מהלכות אישות.

[18] ח"א סימן כד'.

[19] דברי מלכיאל חלק ד' קז'.

[20] משפטי עוזיאל אבן העזר סימן יט'.

[21]

[22]

[23] ויקרא יח' כ'.

[24] מצווה לה'.

[25] ניעם חלק ו'.

[26] עיין אגרות משה אה"ע ח"ב סימן יא', עיין


 

     

      
Created by : Media-Line.co.il | מכון פועה | Info@Puah.org.il | 026515050